דברים שנאמרו באזכרות
האח מאיר, ביום השנה הראשון למתניה
חלפה לה שנה...
בלעדיך, אחי, אבל כל כך אתך.
והזמן מקבל משמעות חדשה. כל כך אירונית האמירה שכשנהנים הזמן עובר מהר...
הרי נראה שהכל קרה לפני ימים בודדים, אולי שבועות מספר. ככה זה כשמסתכלים אחורה ודואגים לזיכרון שלא יקהה, לתמונות שלא ייטשטשו, לקולך שלא יישכח.
והשנה מורכבת מהרבה ימים – יום ועוד יום ועוד יום. ובכל יום אנחנו קמים בבוקר וההכרה מכה בנו, ואנו רק מבקשים להגיע ללילה הבא, אחרי שהצלחנו לחיות את היום בהווה במקביל לזיכרון מהעבר ואחריו יבוא עוד יום ועוד אחד. וכל יום הוא הרבה שעות והמון דקות והרבה יותר שניות. וכל שנייה שלך היא.
דברים שאמר סמג"ד 890, רב סרן אליעזר טולדאנו במפגש חברים בט"ו תשס"ד
ברשות מורי ורבותי, משפחת צנוירט היקרה.
שמי אליעזר והיכרותי עם מתניה ז"ל נעה סביב תפקידינו המשותפים בגדוד 890: מתניה כסמ"פ ואני כסמג"ד.
שני סיפורים קצרים בראשית הדברים:
הסיפור הראשון מתוך ילקוט חכמה:
בסעודת פירות ארץ ישראל בט"ו בשבט ביקש ר' מנדל מקוצק מתלמידו, ר' יצחק מאיר, בעל "חידושי הרי"מ", לדרוש מענייני דיומא. פתח ר' יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, הקשה ופירש. אמר לו ר' מנדל: "לו היינו בארץ ישראל, די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן פשוטו כמשמעו, ולא בדרך הפלפול. שם בארץ ישראל אין ראש השנה אומר 'דרשוני', אלא 'עשוני'".
דברים ליום השנה השני / עמיחי בלוט
עברו שנתיים והחלל שהשארת אחריך מסרב להתמלא.
נפגשנו במכינה בעצמונה לפני שמונה שנים, ומאז הייתה לי הזכות הגדולה לצעוד אתך בתחנות חייך.
יחד נשארנו לשנה נוספת במכינה. עברנו יחד חלק גדול מהמסלול כחיילים באותו צוות, תמיד מיטה ליד מיטה.
נפגשנו שוב בבה"ד 1, חדר לידך, רואה אותך מוביל ומצטיין.
יחד חזרנו לפקד על מחלקות בגדוד 890, ויחד שירתנו כסגנים בשתי פלוגות מקבילות.
עברנו יחדיו את המיונים לאקדמיה לפיקוד.
אני החלטתי לוותר, ובשבוע בו השתחררתי נשאתי אותך על כתפי למנוחתך האחרונה.
לאורך שש שנים תמיד היית לצדי חזק כסלע, יציב ואיתן, שקט ובוטח. רבות דובר ועוד ידובר על הישרות שלך, חוסר היכולת שלך להתפשר ולעגל פינות.
סיפרתי למשפחתך על הפעם שירדנו לצלול באילת ברגילה הראשונה שלנו. עצר אותי שוטר על נהיגה במהירות מופרזת. ניסיתי לדבר אל לבו, סיפרתי לו שאנחנו חיילים בחופשה וקיוויתי שיוותר. השוטר הביט בנו ואמר, שאם נשלב את שתי המשכורות שלנו נוכל לכסות כמעט את כל הקנס – 750 ₪. אתה החלטת בשלב זה שנורא חשוב לספר לשוטר שקיבלנו זה עתה העלאה במשכורת, וגם משכורת אחת תכסה כמעט את כל הסכום.
דברים ליום השנה ה-12 / איטה
בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבת בת מצווה. הילדה שהגיעה למצוות נולדה בחודש בו הלכת. הילדה הזו היתה תינוקת כשישבנו שבעה, איזו דרך עשתה התינוקת הזו בתריסר השנים שעברו. ואיזו דרך אנחנו עשינו.
התבוננתי בה וחשבתי שזו המחשה של המתח בין מה שהוא בר חלוף למוות הקבוע ולזמן הנע במעגלים ביניהם.
בשירה של נתן יונתן, שכה היטיב להבין, (כמעט אמרתי לליבנו), שאנו כה מיטיבים להבין אותו, יש עיסוק מתמשך בזמן , במציאות בת החלוף ובמוות.
כשלפעמים אני רוצה להסניף אותך קצת, תמונות הריצה על חוף הים מאותתות לי שחופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב / גם הצדפים הם לפעמים געגועים / לבית שהיה .....
בית שהיה....
הבית שלנו , שהיה שלנו, באיזשהו פרדוכס בלתי מובן, עודנו שם. קרוע לב אך נושם, רואה, חש , זוכר, לפעמים כמעט אפשר לשמוע לחישות ומנגינות. אם "בין צדפי ליבו של האדם/ שרים לו נעוריו." - אז בחדר שלך שרים לי נעוריך.
דברים ליום השנה ה-13 / איטה
בס"ד כ' סיוון תשע"ו
אליעז כהן כותב:
עַכְשָׁיו תַּעַצְמוּ אֶת הָעֵינַיִם
דַּמְיְנוּ: דָּבָר מִכָּל זֶה לֹא קָרָה
בְּעֵת לַיְלָה אוּלַי הֲזָיָה
זֶה מַה שֶׁזֶּה הָיָה
פְּרִי מוֹחוֹ הַמְּשׁוֹרֵר
שֶׁל הַקּוֹדֵחַ
היום נכנס למצוות ילד שנולד ביום בו הלכת.
מה היה קורה אם לא היו הדברים כפי שקרו.
