top of page
שיר למתניה / גיא גונן
הנה הם קרבים אליך אחד אחד
ומחבקים...
והם מוחים את אבק המדבר מעיניך
וטופחים על כתפך ביד חסונה,
פורקים את עול החגור מעליך
ופותחים לכבודך מנת קרב אחרונה...
והאם פגשת את אבא אי שם?
לא, הוא לא הרכין מבטו אל פניך
אלא נשא את עיניו אל רום קומתך
והוא לחש, איך גדלת ילד-גבר שלי,
והוא חובק ומלטף,
מה מוקדם לי מותך...
המתינו עוד רגע קטון
לפני שאתם מקפלים את הדגל
ונועלים את ההמנון...
לפני שהברושים הרכונים מזדקפים חזרה
והזרים קמלים...
והגדוד חוזר לשגרה...
לפני שגופך יישק לרגבי אדמה
שכמוך אף היא סבלנית ושותקת
ותפילה, ושלושה מטחים של
כבוד, והדמעה הזאת
המרה, החונקת.
עיניך עייפות...
לא התכוונו להטריד מנוחתן.
אבל דלתות חדר הטיפולים
כמו החליקו הצידה מעצמן.
המתינו... עוד רגע קטן
לפני שאתם מכבים את האור
ומכסים בסדין הלבן...
כי רצינו ללחוש שאהבנו
רצינו לצעוק, אל תלך אח קטן
ורצינו...
עיניך צוחקות בתמונה
על פניך צבעי הסוואה
אתה עומס על גבך
את תרמילך הגדול –
בני הצעיר – רק אל תיפול!
רק שתחזור מחר...
אני אופה לך עוגות מאתמול...
המתן... עוד רגע אחד אחרון...
לפני שננעצים מסמרים אחרונים בארון
ואתה נישא על כתפי חברים אל הלילה.
כי רצינו לשאול,
איך מקבלים חברים שם למעלה?
האם דניאל חייך וחיבק בחום?
ואבשי קרץ ושאל, מה התעכבת כל כך?
הן תדע כי כל חבריך כבר כאן
אוהבים, מחכים...
גיא גונן
(חבר טוב של מאיר שהיה בן בית בשנים האחרונות)
"שקית הכביסה"
אני משתוקקת להזיז השעון אחורנית
להיות שוב מופתעת מהצלצול בדלת
המתמשך בפעמון כמו שרק אתה יכול
ולקפוץ לדקה - ולהיות בטוחה זה אתה
אתה בא...
לראות את השקית האדומה
והיא מתפוצצת מעומס כביסה.
לשמוע את קולך: "אמא, יש לך מתנה!"
השקית האדומה - כמה יקר ומתוק זה היה
מדבר הכי טבעי ופשוט
הצלחת לגרום לשמחה וחיוך
גם מהשקית האדומה
ובלעדיך
מונחת היא בארון הקומה עליונה
לא נדרשת, לא נצרכת. עזובה
כמוני מרגישה, כמוני נעזבה.
אמא
מרחשוון תשס"ד
גשם ראשון - היורה
בחודש חשוון מר כזה
נרעדת אני מהרהרת
היכן אתה נמצא?
האם חליפת הסערה אתך להגנתך
בפני הגשם בחשוון התשס"ד המר
אם העננים התרחקו נסו
נתנו לשמש לעלות
לחמם את עצמות עלומיך
להאיר את שנות חייך שנגדעו.
אמא
bottom of page