מאיר ומתניה

דברים שכתב יצחק גרומן

חבר אחד שהיה בינינו איננו כי לקחו האלוהים אליו. ומכיוון שניהל הוא את אורחות חייו בענווה ובצניעות ומעשי ידיו היו נסתרים, אמרתי לעצמי אנוכי, אשר הלכתי עמו לאורכה ולרוחבה של הארץ, ויש עמי באמתחתי דברים טובים שראיתי בו, אין אני רשאי לשומרן בלבי, אלא מוטב יעלו על הכתב ומתוך כך נמצינו למדים על גדולתו של האיש היקר הזה. אמרתי, דברים רבים יש לי לכתוב אך אכתוב על מאור פניו, שמתוך שפניו מאירות היו למדנו על נשמתו שאף היא מאירה  הייתה ועל מידותיו הטובות שאף הן מאירות היו.

אמרו עליו הבריות מעולם לא פגשו אדם למתניה בשוק ואין חיוכו עמו. הא כיצד? היה אדם פוגשהו בדרך ובטרם הספיק להקדים לו שלום וכבר היה חיוכו נסוך על פניו, ולא עוד אלא אף בשוכבו חיוכו על פניו. בקומו חיוכו על פניו. ואני, שהלכתי עמו לאורכה ולרוחבה של הארץ הזאת ידעתי את נפשו הרחבה, ועדיין דמות זיו דיוקנו ניצבת ועומדת לנגד עיני עת עלה הוא בהר וירד במורד, חצה את הסבך שבעמק ומשאו הכבד על כתפיו ועדיין חיוכו היה נסוך על פניו.

לא ראיתיו בשדה הקרב, אף לא בסערות המלחמה. בליל כסלו קר ראיתיו, סתם לילה של ה'תשס"א, העבים התקשרו מעלינו וערפל החשיך לנו את היקום. הצינה חדרה כבר מזמן לעצמותינו ואף העייפות נתנה בנו את אותותיה. בחילה קלה, אגלי זעה ושפשפת, אך עדיין דמות זיו דיוקנו מאירה הייתה וחיוכו על פניו. וכשהעננים התפזרו והלבנה יצאה ממקומה והאירה את פניה, דומני כי ראיתיו מחזיר לה גם הוא את מאור פניו ומודה על הארת הפנים ורגעי החסד של אורה. והיה חיוכו בליל קשה זה דומה לחיוכו הרגיל של כל ימות השנה עם גומות החן שעל פניו, אלא שנופך של כובד ראש התווסף למבטו ולחיוכו זה. 

דמותו הולכת לפניי ובעיני רוחי אני מביט בו ורואהו מתרחק והלך לו בדרכי העפר של הארץ. עולה הוא בהרים ויורד במורדות, חוצה את הסבך שבעמקים ומשאו הכבד על כתפיו. ומשמיע הוא בקולו, בגעגוע ובעצב, זמר עתיק יומין של ארץ ישראל, זמר השמור עמו מיום עמדו על דעתו. הולך הוא בוודאי לחפש את חבורתו העיקשת והטהורה של אנשים מוסרי נפשם...

היי, מתניה, חֲבִי כמעט רגע, מה פשר מוסרי נפשם, על מה, ומדוע כעת?

היאלמו דום, כך עלתה מחשבה לפניו ואין אתם רשאים להרהר אחריו. אנוכי, שנקראתי לבוא אל המלך פנימה אין אני מסרב לכך. וקשים הדברים וכואבים הם ויורדים ונוקבים עד עמקי תהום.

איש יקר, זאת קומתך דמתה לתמר. בכאב ובגעגוע אנצור את זכרך.