מתניה,
הרבה זמן עבר מאז שיחתנו האחרונה בטלפון ועד אותה שעת בוקר מוקדמת של יום שישי בה התבשרתי על פציעתך. מאוחר יותר, בבית החולים פגשתי את משפחתך, בחדר הסמוך נאבקת על חייך.
בשיחתנו האחרונה שוחחנו על עתידך בצבא, לא כמפקד אל פקודו אלא כחברים. עמדת בפני הכרעה חשובה: הוצע לך לצאת לקורס קצינים בהתראה של מספר ימים. נדרשת לתת תשובה והתעניינת לשמוע את דעתי בעניין. מחד רצית להיות קצין, מאידך שאפת להמשיך להיות לוחם עוד מספר חודשים על מנת לצבור ניסיון מבצעי ולשרת עם חבריך מהצוות. לי היה ברור שעליך לצאת לקורס בלא השתהות מיותרת. עצם העובדה שאתה מחשיב את דעתי נתנה לי הרגשה טובה. אילו ידעת עד כמה למדתי ממך בתקופה שעברנו יחד...
תמונות מהמסלול:
אמנם מבחינת "חיילות" לא היית בהתחלה מהמצטיינים בצוות וסבלת מנטייה בלתי נשלטת להתנמנם בכל הזדמנות, תכונה שגבתה ממך נפילות אינספור במסעות. בפרט במסע בכרמל: בכל פעם שנשמעה חבטה איומה מאחורי הבנתי שמתניה התרסק על שקערורית בשביל. למרות זאת נחשבת בעיניי לצנחן מצטיין, שכן לבד ממשמעת והשקעה אינסופית, התברכת בערכי אהבת האדם והארץ, ביושר ובצניעות שאין לה אח ורע. צניעותך ניכרה בכל תנועה, במבט של תם וחיוך של ילד. בהקשבה.
לא פגשתי הרבה אנשים כמוך, שהנתינה והדאגה לחבר קודמים לדאגה לעצמך.
בשיחות "חתך", לא חסכתי ממך גם דברי ביקורת. היית קשוב לכל מילה והבטחת להשתפר, מבטך הישיר לתוך עיניי והנהוני ההבנה נחרטו בזיכרוני.
מקרים שזכורים לי במיוחד: אני מעניש אותך בביטול יציאה הביתה. כבר בתור חייל צעיר נטית לקחת אחריות ולא ניסית להתחמק גם כשהעניינים לא עבדו כשורה, כמו במקרה הזה. בשיחה בינינו אתה לא מתווכח ולא מראה שום סימן לשביזות, פשוט מקבל את הדברים כמו שהם. מקרים כאלו לא ריפו את ידיך, וגם בהמשך התנדבת למשימות שכרוכות בנטילת אחריות.
במקרה נוסף נדרשתי לספר לך בעיצומו של אימון על חברך שנהרג, אתה מוריד מעליך את המגנים השונים ומתארגן בשקט עם מחשבותיך, ברקע קולות חבריך המתאמנים.
אני מרגיש שזכיתי לשמור חלק ממך, מהתקופה אותה חלקנו יחד. לימדת אותי דרך ארץ שכל המילים הקיימות לא תוכלנה להעביר, ושלא אוכל לבטא בכתב.
מתניה,
זכיתי להכיר את משפחתך במהלך המסלול, אולם מותך חיזק את הקשר בינינו. היום אני מבין טוב יותר מאיפה צמחת ואיך הפכת למי שאתה. בבני משפחתך אני רואה אותך חי לרגע ונעלם.
חיה, איטה, שלומית ומאיר, נמשיך ביחד לזכור ולהזכיר את מתניה.
חגי ויסבורד
