מאיר ומתניה

י"ג תמוז תשס"ה

 

בעוד שלושה שבועות וקצת נציין את תשעה באב בו חרבו שני בתי המקדש. ארבעה ימים לפני היום בו הובקעו חומות העיר ורגע לפני שבירת הכוס אנו מזכירים את חורבננו הפרטי.

שני אנשים היקרים לי מאוד אינם אתי ביומי החשוב בחיים.

אבי שמואל הלך מעמנו לפני שתים עשרה שנים – אז נבקעו חומות הלב.

לפני שנתיים ושלושה שבועות אירע החורבן האישי והמשפחתי כשאחי הקטן מתניה נלקח לבלי שוב.

אך הפסוק המסתיים במילים "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" מלמד אותי מסר ברור, שעל כולנו לשמוח ביום זה שמחה כפולה ומכופלת, גם עבור אבי ואחי שבוודאי שמחים בשמחתנו אך אינם כאן לבטא זאת.

בהקמת בניין זה מחורבות ירושלים נמצא נחמה.