ליום הזיכרון ה 14 למתניה - סיון תשע"ז / שלומית

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט

אֶל שְׁלוֹמְךָ.

וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים

וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי

והַטַּל תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.

אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת. אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ

בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם. אֲנִי וְאַתָּה

וְהַשֶּׁקֶר. וְהַפַּחַד.

וְהַקְּרָעִים. וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם

חוֹף. אֲנִי וְאַתָּה וְהַחִידָה. אֲנִי וְאַתָּה וְהַמָּוֶת.

זלדה

מתניה,

השבוע השתתפתי בערב שירה שנראה לי שהיית נהנה ממנו. שירים ישנים, שירי מלחמה ושלום, שירים מפעם. לא יכולתי שלא לחבר כל שורה וכל ביטוי למֵתַי שלי: יפי הבלורית והתואר גם כשלא הייתה כבר בלורית, כי רעות שכזאת, ואחווה, אפורה עקשנית ושותקת כמוך, לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח.

חוט הלב המחבר בינינו מלווה אותי גם בחודשים האחרונים, בהם אני עסוקה בנוכחות הזיכרון אצל מי שלא זכר, לא הכיר, לא הספיק. זה לא חדש להם, לנתנאל והילדים, שחיים אתי חגים ותקופות שנה. הם יודעים וחשים כמה אתה נוכח שם, ובאיזשהו אופן העברתי להם את חוט הכמיהה. נזכרתי שנתנאל אמר השבוע לפני 14 שנה, בשבעה עליך, שהוא מרגיש כמי שמתאבל על אח, אבל אח שלא הכיר..

התודעה שלנו מתקיימת בין "אני ואתה וחיינו בגלגול הקודם... והקרעים..." ובין החיים האינטנסיביים שלנו כאן עם גדילה, התפתחות ושמחות. הימים החולפים דוחפים קדימה ומדי פעם , כשנמתח חוט הלב או מסתבך, דקירת כאב מושכת אותי אליך, לפעמים זה צליל מסוים, שיר שנושא זיכרון, נוף שאהבת, "אוצר הריחות, הפרחים, העלים..." הרי "שלומי קשור בחוט אל שלומך".

מתניה, בעוד חצי שנה בדיוק, האחיין הראשון שלך שנקרא בשמך, נעם מתניה, יהיה בר מצווה. בתור מי שינק עם חלב אמו את השכול והזיכרון הוא חי בתודעה של חסר ואובדן ומעסיק את עצמו לא מעט בשאלה איך להנכיח בשמחתו את החסרים – את אבא ומאיר, ובמיוחד אותך, שבשמך הוא נקרא. ויש לו רעיונות מפעימים.

לקראת בר המצווה פניתי לכמה חברים בבקשה שיחשבו על צידה לדרך, מעין מתנה ממתניה, שהיו רוצים להעביר לנעם מתניה מהדוד שלו, וכך יוכל לחוש ולהפנים משהו מהדמות שלו לא דרך סיפורים שלי- שלנו. הגיעו דברים מרגשים.

בהזדמנות זו אני רוצה מאוד להודות לחברים שכבר חשבו וכתבו. אני מבינה את הקושי להיכנס לנקודת הכאב ולשלות משם פנינים של זיכרון, אבל אני גם בטוחה שאתם מבינים איזו מתנה זו בשבילנו.

אז נזכרתי יחד אתו דרך הזיכרון שלכם, חברים יקרים, בַּדיוק, בעשייה בלי רעש וצלצולים, בהשקעה ללא פשרות, בדוגמא האישית של אדם שלא מטיף אך עושה וגורם לך לרצות לבוא ולהצטרף אליו. ויחד עם זה מקבל כל אחד במאור פנים, בצ'פחה על הגב ובחיוך ענק.

זכיתי לשיתוף בזיכרונות על מתניה כאישיות ממגנטת בעוצמתה ובכנותה, אדם בעל עוצמה פיזית ומנטלית, שדורשת גם ממך להפעיל עוצמה כזו אצלך.. אדם בעל מבט מעמיק, מפציר הדורש משמעות, גם בשעת בילוי שגרתי..

ואני -- רואה את מתניה חי בזיכרונם ובלבו ובמחשבותיו של נעם מתניה. העובדה שרסיסים של זיכרון נעים אתנו בעולם, והידיעה שיש מי שחולק עמנו את החלל שבתוכנו (שבאופן פרדוקסלי הוא כבד מנשוא) מסייעות מעט לשאת את ההעדר הנוכח כל כך.

#יוםזכרון #מתניה #שלומית #אזכרה