דברים בשלושים מפי יצחק זיני, חבר למחזור ה' במכינה הקדם צבאית בעצמונה
בשבת האחרונה קיימנו שבת מחזור במכינה, כאשר גולת הכותרת היא כמובן התמודדות ובירורים בעקבות נפילת חברים.
בסיוע הרבנים, ובמיוחד דרך שיחתו של הרב מאיר, ביררנו את הדברים לעומק, כאשר ביסודם עומדת ההבנה כי נפילה בעת מילוי תפקיד אינה עניין פרטי, גם באירועים שלכאורה אינם נראים קשורים ישירות לשדה הקרב, ומכיוון שכך ממילא כל החשבונות הם כלליים והבירורים צריכים להיעשות לאור הבנה זו.
כאשר עלתה השאלה "למה?" נזכרתי בתשובתו של הרב לאו שליט"א, כאשר נשאל לאחר אסון ורסאי בריאיון לרדיו מה זה אומר לנו, מנקודת מבטו של הרב הראשי לישראל? והרב ענה בצורה ברורה ביותר שלא צריך לחפש תשובות בשמים, כי זה מעיד על כך שיש זלזול בחיי אדם ברמה הלאומית.
יתכן ותשובתו של הרב לאו מתאימה גם למקרה זה, שבוודאי אינו עניין פרטי ודווקא כדי להדגיש זאת היה צריך אדם ישר וזהיר כמתניה. וכמו שאנו מכירים כבר מחנוכת המשכן לאחר שמתו נדב ואביהוא, אמר משה לאהרן: "הוא אשר דבר ה'... בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵש..."
נקודה שנייה שבה נגענו במהלך השבת הייתה הדרך בה ראוי להנציח את הנופלים. ומכיוון שמדובר בעניין כללי, ממילא צורת ההנצחה והלימוד הן ביחס לכלל, וזאת ניתן לעשות על ידי הכרת דרכיו והתנהגותו של מתניה, ומהם להשליך לחיינו.
אגע בשני אירועים שעולים כעת בזיכרוני, אירועים המשקפים מעט מדמותו של מתניה ועשויים ללמד גם אותנו.
האירוע הראשון היה בטיול גיבוש של המכינה בתחילת שנה א', כאשר לטיול זה יצאתי על אף היותי חולה. מתניה קלט זאת, ובלי הרבה דיבורים נצמד אליי כל הטיול ודאג לי לכל אורכו לשתייה ולמנוחה, וכל זאת לאחר היכרות של מספר ימים בלבד.
האירוע השני היה התערבות על טיפוס חבל, אשר בסופו עמד מתניה על מספר העליות פחות אחת. כאשר שאלתי אותו למה לא התעקש לטפס עוד פעם, ענה כי עשה זאת בשביל להוכיח לעצמו שזה אפשרי ולא משנה מה יגידו אחרים.
אירועים אלו הם בסך הכול מספר שעות מחייו של מתניה, שמהם ניתן ללמוד ולקחת עבודה לשנים, ככל שנעמיק יותר בתכונות ובמעשים אלו נדע ללמוד וממילא לזכור באמת את מתניה.
