מאיר ומתניה

מוצש"ק פרשת "שלח"

אור לכ"ב בסיון התשס"ג

 

מתניה - אחי היקר!

 

שבת ארוכה וכואבת בה אני חושב על הדברים שאשא על קברך.

קברך – הפה אומר והלב ממאן לקבל. אני נזכר במשפט שהיה שגור בפי שנינו, משפט שהפך זה מכבר לקוד פנימי בינינו – קוד הקיים רק בין מ"פ לסמ"פ שלו. נהגתי לפנות אליך: "מתניה, כבר טיפלת בזה ובזה?" ואתה - בביטחון עצמי שאלת "אתה דואג?" עניתי: "תמיד דואג!" ואתה – קצת פגוע, קצת כעוס – השבת: "אז אל תדאג!"

ביום חמישי, שעתיים לפני האסון, שוחחנו בטלפון, ובסיום השיחה אמרנו שאין כבר למה לדאוג. אין לנו גזרה לתפוס, הפלוגה עוד מעט מתפזרת, ואתה בדרך לאקדמיה – לקראת תפקיד מ"פ. כעת אני ניצב כאן, במעין סרט בלהות, מסרב להאמין שדווקא עתה - לאחר כל הסכנות והמבצעים שעברנו יחד – אני מספיד אותך.

במהלך השבת שבה ועברה בראשי המשנה במסכת אבות, אשר דנה בדרך הטובה שצריך לדבוק בה האדם. הרי כל הדרכים מאפיינות אותך כל כך:

היית בעל עין טובה – במבטך החיובי על כל לוחם ולוחם ובאופטימיות שהקרנת בכל מהלך ופעילות.

היית חבר טוב – ומי כמורן חברתך יכול להעיד על כך.

היית לשכן טוב, החולק חדר, ובלילות כששכבנו מרוסקים על המיטה לאחר עוד מבצע מוצלח, מתעצלים לשטוף מעלינו את צבעי הפנים, ומשוחחים על התרומה שהצלחנו לתרום לעם ישראל היום, ועל העבודה הרבה שעוד נותרה לנו למחר. ברגעים אלו בדאגה אבהית היית שואל: "נו, התקשרת לאשתך?", ואני הייתי מקניט בחזרה: "ועם מורן כבר דיברת?". ובהמשך נרדמנו שנינו, תוך כדי שיחת הטלפון, משאירים אישה אוהבת בצד השני של הקו.

היית בעל לב טוב - הכולל בתוכו את מכלול התכונות הטובות ועוד רבות. אין חייל או מפקד שלא ציין תמיד את טוב לבך ורגישותך לכול.

תחסר לי מאוד, אחי מתניה. שם, במרומים, משימה חדשה לך – ללמד זכות על עם ישראל, ולשמור על חיילינו שכאן.

מתניה – כשמך כן חייך – נתינה אין סופית ועזרה תמידית.

מתניה – מתנתו של ה'. ה' נתן וה' לקח - יהי שם ה' מבורך.

                                                                                                            איציק