סגן אלוף אמיר ברעם, מג"ד 890
מתניה, לא כך חשבנו להיפרד ממך...
הבשורה הנוראה זעזעה את יומנו כברק ביום בהיר.
זה עתה סיימת את תפקידך כסגן מפקד פלוגת מרץ 2002, תפקיד שעשית באהבה ובמסירות. רצינו להיפרד בברכת הדרך, בשי צנוע, במילים חמות, אך התאונה הנוראה שיבשה את תכניותינו...
מתניה, נפגשנו לראשונה עת התגייסת לסיירת כטירון צעיר חדור מוטיבציה ורצון לתת. ליוויתי אותך במהלך המסלול: נימוסיך, התנהלותך השקטה ודרך הארץ בה חונכת בלטו עוד בימים הראשונים להיותך חייל.
מתניה, את מסלולך בגדוד התחלת בפלוגת החוד, כאשר הגדוד עסק בלחימה בגזרת בית לחם. הובלת את מחלקת הגיל במבצעים מורכבים ביותר, תוך שאת מפגין מנהיגות, מקרין אחריות וסמכות וסוחף את חייליך אחריך ללחימה מורכבת וממושכת: מהמבצעים הראשונים בשטחי יהודה ושומרון, דרך מבצעי "חומת מגן" בשכם וההמשך בלחימה נמרצת בהגנה על יישובי השרון בקלקיליה ובטול כרם.
מתניה, אני כותב דברי פרידה, וחיוכך המפורסם עולה בראשי.
תמיד עם מצב רוח, משרה אווירה נעימה, שמאפשרת התמודדות עם המצבים הלחוצים ביותר, בקור רוח ובשיקול דעת.
תפקידך בפלוגת מרץ דרש ממך מקוריות, יצירתיות ונחישות. אהבת את הפלוגה ואת העבודה עם איציק, יחד הובלתם את הפלוגה כתף בצד כתף.
מתניה, תכננו יחדיו את לימודיך באקדמיה ואת חזרתך לגדוד כמפקד פלוגה. יחד חשבנו אם נכון לחזור ולפקד על פלוגה בוגרת או שמא נכון יותר לפתוח פלוגת מסלול... אמרתי לך שעל פי ניסיונך המבצעי נכון לחזור לפלוגה בוגרת, אך אופייך השלו, הסבלני והדידקטי מתאים לא פחות לפלוגה צעירה, הדורשת הכוונה והדרכה.
חיה, איטה, שלומית ומאיר, גדוד 890 מרכין ראש עם לכתו של לוחם, מפקד וחבר לנשק... אנו מתחייבים לנצור את זכרו בלבנו ולהמשיך לצעוד בדרך בה מתניה האמין ובדרך בה צעד.
יהי זכרו ברוך!
