מאיר ומתניה

ציפי הירש, בטקס חנוכת גינת מתניה, כ' בסיוון תשס"ה

​

עברו שנתיים. שנתיים של חיים בהם אתה נמצא ולא נמצא, שותף ולא שותף.

זו הפעם הראשונה בה אני מעלה על הכתב ומבטאת דברים לזכרך, ואולי מתמודדת עם הליכתך המוקדמת כ"כ. פעמים רבות חשבתי שנכון יהיה לעשות זאת אך לא היה בי את האומץ, את  היכולת הנפשית לפתוח ולבטא את מה שאולי העדפתי להשאיר פנימה.

אני חושבת על המושג זיכרון. רבות ודאי נכתב על הזיכרון והשכחה ואין ספור דברי תורה נאמרו בתחום זה כעם שמחויב לזכור את עברו. אך תוך כדי כתיבת הדברים תהיתי האם זיכרון מתקשר רק לעבר, הרי אנו זוכרים או מצווים לזכור דברים שקרו בעבר או האם הוא יכול לחיות ולהיות נוכח גם בהווה? האם הוא נשאר כעבר מאובן או האם הוא יכול להיות חי וקיים? 

קרא עוד...

דברים של אמא​

​

מסופר על רבי עקיבא וחכמים שעלו על הר הבית לאחר החורבן וראו שועל יוצא מן המקום שעמד בו קודש הקודשים. 

החכמים פרצו בבכי מר על חילול הקודש, ואילו רבי עקיבא – צחק.

שאלו אותו: שועל יוצא מקודש הקודשים, מקום שנאמר עליו: "והזר הקרב יומת" – ואתה מסוגל לצחוק??

ענה רבי עקיבא: אם ראינו את נבואת החורבן של אוריה מתקיימת – "לכן בגללכם ציון שדה תֵיחָרֵש וירושלים עִיִין תהיה והר הבית לבָמוֹת יער", נראה גם את נבואת הנחמה של זכריה מתקיימת, שנאמר: "עוד יֵשבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ... ורחובות העיר יִמָלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה".

 

ממתניה, שהיה איש מעשה, למדנו שיש לעשות כדי לקרב את הגאולה. לכן בחרנו לעשות לזכרו בהקמת גינה זו – לרווחת הילדים המשחקים והזקנים היושבים ברחובותיה.

*  *  *

"משהולך אדם לעולמו", כתבה אילנה יפה-רוסאנו, "נשארת גינתו לעולם"...

מתניה,

ב- 23 שנות חייך הספקת יפה לגילך. כל אלה שהכירוך מקרוב יודעים שהפוטנציאל שבך והתכניות שלך היו הרבה יותר ממה שהספקת. בגינה הקטנה הזו ליד הבית שבו גדלת, בגינת מתניה, יימשכו החיים. ישחקו בה ילדים, יפרחו פרחים, תימשך פינת חיים, לזכרך, מתניה.

 

מי ייתן שבמסירותך לעם ישראל תפעל שם למעלה שלא תהיינה עוד מלחמות, ולא יזדקקו לכלי נשק, ושלא תתווספנה עוד משפחות שכולות, יתומים ויתומות.

מי ייתן.

אני מבקשת להודות -

למר שמואל שקדי, סגן ראש עיריית ירושלים, שנענה לפנייתי ובמסירות רבה פעל וסייע ככל יכולתו להקמת הגינה.

לגברת אופירה לוי, מנהלת הגינון במחלקה לשיפור פני העיר על עזרתה הרבה.

למר ארז  האחראי על הטקסים על ארגון הטקס.

למר דוד הדרי, הממונה על החברה והנוער בעיריית ירושלים,

למזכירות החביבות ששיתפו איתי פעולה וליוו אותי בחום לכל אורך הדרך,

ואחרון חביב – לשכננו היקר מר אלי דרור, מהמינהל הקהילתי בשכונה.