מאיר ומתניה

עברו שנתיים. שנתיים של חיים בהם אתה נמצא ולא נמצא, שותף ולא שותף.

זו הפעם הראשונה בה אני מעלה על הכתב ומבטאת דברים לזכרך, ואולי מתמודדת עם הליכתך המוקדמת כ"כ. פעמים רבות חשבתי שנכון יהיה לעשות זאת אך לא היה בי את האומץ, את  היכולת הנפשית לפתוח ולבטא את מה שאולי העדפתי להשאיר פנימה.

אני חושבת על המושג זיכרון. רבות ודאי נכתב על הזיכרון והשכחה ואין ספור דברי תורה נאמרו בתחום זה כעם שמחויב לזכור את עברו. אך תוך כדי כתיבת הדברים תהיתי האם זיכרון מתקשר רק לעבר, הרי אנו זוכרים או מצווים לזכור דברים שקרו בעבר או האם הוא יכול לחיות ולהיות נוכח גם בהווה? האם הוא נשאר כעבר מאובן או האם הוא יכול להיות חי וקיים? 

בשנתיים שחלפו דמותך עלתה בראשי פעמים רבות במקומות שונים, מקום בו היינו פעם ביחד, מקום בילוי כזה או אחר, יושבים עם החברה, ועוד תמונות עולות, נודדות ואני נזכרת בדיבור החותך החד משמעי, הבטוח בעצמו, הציני, בחיוך, בגומה, במבט... פעמים אני מצליחה עוד ממש להיזכר בפרטים ופעמים זכרון העבר כבר דוהה ונשאר רק הרושם. אך הרושם הזה חזק. אלו הם זיכרונות מהעבר בהם המקום והזמן מוגדרים אך הפרטים לאט לאט מיטשטשים. היום לעיתים כאשר אני חושבת עליך ולעיתים עוד לא ממש מפנימה את מותך, אני ממש מצליחה לדמיין שיחה אתך בימים אלו, המקום והזמן אינם בדיוק מוגדרים וגם הדמויות לא ברורות. חסרים קצת פרטים אך הרושם קיים... ואני יכולה להפליג בדמיון הממשי הזה ולספר לך שאנחנו עוברים דירה ואתה שואל מתעניין בצורה תמציתית ועניינית, מתלהב, לא מבין ממה אני חוששת ומבטיח שתבוא לבקר אפילו שזה רחוק,

אז אצלי הזיכרון ממך אינו רק עבר מאובן הוא חי וקיים וחלק מחיי.

השתנו פה כמה דברים מאז שהלכת, היית שמח לשמוע ולראות (או שבוודאי כבר שמעת וראית) שרבים מחבורתנו הקטנה בשכונה התחתנו וב"ה הדור הבא כבר מגיע בערבי שבתות ל"מימון" בעגלות. גם פה אני יכולה ממש לראות אותך שותף למעגל המתרחב הזה ומניף בידיך הגדולות את אחד מילדינו.                                          

עברו שנתיים, שנתיים של חיים בהם אתה נמצא ולא נמצא, שותף ולא שותף.

אז הנה אני עומדת בגינה שמשפחתך היקרה הקימה לזכרך, לזכרון עד, ובה מתקן נחמד עבור הילדים, עבור חדוות החיים. בטח היית מאושר מהנצחה זו עת ראית את בני פארי מתגלש במגלשה וחיוך של אושר נסוך על פניו, אך ודאי צחוקו המתגלגל מרקיע שחקים ומגיע עד אליך...