דברים לשלושים מפי אבי צור, חברו הטוב של מתניה
מתניה, מולי ואני השתדלנו מאוד לכתוב דברים שיהיו לרוחך. מכיר אני את הסטנדרטים הגבוהים שתמיד הצבת ומקווה שהצלחנו לעמוד בהם.
פעם, קצת לפני אמצע המאה הקודמת, שאל עיתונאי בריטי את וינסטון צ'רצ'יל אם הוא מוכן למפגש עם בורא עולם. ענה לו צ'רצ'יל: "אני מוכן. השאלה היא אם בורא העולם מוכן למפגש איתי".
אני מאמין שגם לפגישה איתך, מתניה, קשה היה להיערך כראוי. באותו חמישי בערב, עת התחלת להיאבק על חייך, אלוקים פגש מולו קצין עיקש שיודע מה חשוב לו, יודע מה סדר העדיפויות הערכי שלו, וחשוב מכול – בנאדם שיודע היטב כיצד הוא רוצה לנצל את שנותיו.
בוודאי פתחת את דבריך שם בשמיים באותה תנועת יד מבטלת, אותה תנועה סמכותית שכה אִפיינה אותך, אותה תנועה בה גם את איטה, תיבדלי לחיים ארוכים, משתמשת, ואשר שניכם ירשתם מאביכם זכרונו לברכה.
יחד עם תנועת היד המבטלת - קבעת בשקט ובבטחה כי ודאי מדובר בטעות שהרי נשאר לך כל כך הרבה מה לעשות שם בעולם למטה: "לבנות בית עם מורן, להשלים את הלימודים באקדמיה בהם רק התחלת, לשרת כמ"'פ - מצטיין כמובן - ומתישהו לשלב בזה גם עבודת אדמה. לא סתם להיות "חקלאי", אלא "עובד אדמה", כיאה וכראוי למי שכל כך אוהב את אדמתו.
בטיעוניך בוודאי לא שכחת את חבריך, ושאלת את היושב במרומים מה יעשה עכשיו שותפך לחדר באקדמיה, מולי. וכמובן דאגת לשלומם של אמך, אחיותיך ואחיך מאיר, אליו נשאת את עיניך בהערצה בכל כך הרבה תחומים.
העקשנות בה נתקל אותו ערב בורא עולם – זו אותה עקשנות שהפכה אותך ממתן שבירבר אותנו בשדות קוצים בהרי יהודה ובשטחי מרעה ברמת הגולן, למתניה – הנווט הדגול אותו רוממו חייליך ומפקדיך.
בוודאי, ככל שנקפו השעות באותו יום חמישי בלילה והשלמת עם זה שמול היושב במרומים גם עקשנות ונחישות כמו שלך לא יסייעו – זכה אלוהים להכיר עוד תכונה אחת שלך: השושואיזם, או כפי שאני מעדיף לקרוא לזה: היכולת להמתיק סוד.
בטח אמרת: "טוב, אם נגזר עליי למות, אז לפחות שיישאר בינינו, אתה יודע מה, אולי נספר גם לאיטה, אולי גם למאיר – תן לי לחשוב על למי מספרים".
הרי בחיים שלך כל כך התרגלת להצטנע ולשמור את הדברים לעצמך, שבוודאי קשה היה לך להשתנות גם ברגעיך האחרונים. "תקשיב, אני מספר לך משהו, אבל דיר באלכ, אל תספר לאף אחד, אפילו לא למולי, ובמיוחד תיזהר ליד אימא שלי". כך הקדמת ודרשת לפני שסיפרת לי על כל:
הבנות איתן יצאת ועליהן איש לא ידע,
הזימונים אותם קיבלת ועליהם איש לא שמע,
הפעולות בהן השתתפת ומאחרים נאלצתי לשמוע,
וכמובן, אני נזכר גם בחשאיות שליוותה את השתלבותה של מורן בחייך.
אחח מורן, כמה שמח אני עבור מתניה כי זכה לבלות את חודשיו האחרונים איתך. כמה שהצלחת להשפיע על חברנו העקשן ולחדור עמוק ללבו. דיברנו קצת בחודש האחרון, אבל דבר אחד שמרתי להערב: "לספר לך כמה שמחתי לראות את שניכם מאושרים, אז, ב'רגילה' האחרונה של מתניה, עת ישבנו שלושתנו יחד בקפה מסריק".
"איש היה בקריית משה, מתניה שמו, והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלוקים ונחוש בדרכו הטובה וסר מרע" - יהיה זכרך ברוך!
